פיד מוצרים
קובץ מובנה שמתאר את קטלוג המוצרים לפלטפורמת הפרסום.
Product title
השדה שנשלח כשם הפריט, ולא בהכרח הכותרת שמופיעה באתר. הוא הטקסט העיקרי שמערכת קוראת כדי להבין מה זה, ולכן סדר המילים בו הוא החלטה ולא סגנון.
עודכן:
כותרת מוצר בפיד היא השדה שנשלח כשם הפריט. היא לא חייבת להיות זהה לכותרת שמופיעה באתר, ולרוב אסור שתהיה.
מה שהופך אותה לשדה החשוב ביותר בקטלוג הוא פשוט: היא המחרוזת הראשית שמכונה קוראת כדי להחליט מה הפריט הזה בכלל. התיאור מוסיף, המאפיינים מדייקים, אבל ההכרעה על הזהות נופלת כאן.
כותרת שכתובה נכון עונה על ארבע שאלות בלי שנשאלו: מי מייצר, מה זה, איזה דגם, ומה המאפיין שמבדיל בין וריאנטים. כותרת שכתובה לא נכון עונה על שאלה אחת, ולרוב זו שאלה שאף אחד לא שאל.
וכאן גם הסיבה שהקבוצה הזו במילון אינה מילון של פרסום בלבד. השם המוצהר הוא הניסוח הקצר והנקי ביותר של מה שאתם מוכרים, ובכל מקום שבו מכונה צריכה להחליט אם פריט מתאים לשאלה, הוא מה שהיא קוראת קודם. זו נקודת המפגש בין הקטלוג לבין העבודה על מה שנשלף לתשובות.
המבנה שעובד ברוב הקטגוריות הוא מותג, סוג המוצר, דגם, ואז המאפיין המבדיל. בביגוד המאפיין הוא צבע ומידה. בחשמל זה נפח או הספק. בריהוט זה חומר ומידות.
הסדר אינו קפריזה. ההתחלה של המחרוזת נושאת יותר משקל בכל מקום שבו טקסט נחתך או מוצג חלקית, ולכן מה שמזהה את הפריט צריך להיות שם ולא בסוף.
מה שלא צריך להיות שם: סיסמאות שיווק, קריאות לפעולה, מחיר, אחוזי הנחה, וכל מה שמשתנה. משפטים כמו במלאי או משלוח חינם גוזלים מקום ממה שבאמת מזהה, ובחלק מהמערכות הם גם מובילים לפסילה.
ונקודה שקשורה לעברית: מונחים לועזיים שנכתבים בכמה צורות הם מלכודת אמיתית. אנשים מחפשים גם בכתיב העברי וגם באנגלית, ולפעמים בשניהם באותו משפט. אין כאן פתרון מושלם, והפשרה המקובלת היא לכתוב את המותג באנגלית כפי שהוא רשום ואת סוג המוצר בעברית.
העצה השכיחה היא למלא את מכסת התווים. זו עצה גרועה כשהיא מובילה לדחיסה של מילים נרדפות לתוך השם. שם שמכיל כיסא משרדי כורסה מנהלים ארגונומי מרופד אינו מזהה פריט, הוא רשימת מילים, וגם קורא אנושי שרואה אותו חושד.
מה שכן נכון: שם בן שלוש מילים לרוב חסר. אם כתוב בו רק שם הדגם, מכונה צריכה לנחש מה המוצר, וניחוש הוא בדיוק מה שנתונים מובנים אמורים לבטל.
המבחן המעשי פשוט. קראו את השם בלי לראות את התמונה ובלי לדעת מאיזו חנות הוא. אם אתם יודעים מה זה ואיזה דגם, השם עובד. אם אתם צריכים להסתכל בתמונה, חסר משהו.
כותרת באתר נכתבת לעין. היא קצרה, לפעמים שנונה, ולעיתים קרובות מסתמכת על ההקשר: מי שנמצא בעמוד כבר יודע באיזו קטגוריה הוא ואיזה מותג זה, כי הכול כתוב מסביב.
השם בקובץ עומד לבד. אין לו קטגוריה מסביב ואין לו פירורי ניווט, ולכן כל מה שההקשר סיפק חייב להיכנס פנימה. זו הסיבה שהשניים שונים, וזה לגיטימי לחלוטין.
יש גבול אחד לפער הזה, והוא מהותי: השם המוצהר חייב לתאר את אותו פריט. הרחבה היא בסדר. שינוי הדגם, הכמות או המאפיין אינו הרחבה אלא סתירה, ובמערכות שמשוות בין הקובץ לעמוד היא מסתיימת בפסילה.
תרחיש מומצא: חנות מקוונת לציוד קמפינג. בקטלוג יש שקי שינה בשלושה דגמים, כל אחד בשלוש רמות בידוד. באתר הכותרת של אחד מהם היא שק שינה לחורף, וזה מספיק לגמרי לקורא שנמצא בעמוד ורואה מולו טבלת מפרט.
בקובץ נשלח בדיוק אותו טקסט. שק שינה לחורף. אין מותג, אין דגם, אין טמפרטורת נוחות, ואין ציון שמדובר בגרסה לשני אנשים.
מישהו שואל מנוע איפה קונים שק שינה שמתאים לטמפרטורה סביב האפס בצפון. הנתון שקובע את התשובה הוא טמפרטורת נוחות, והוא לא נמצא בשם, ובקטלוג הזה הוא גם לא נמצא בשדה ייעודי אלא במשפט בתוך התיאור.
התיקון אינו כתיבה שיווקית. בונים שם לפי מבנה קבוע: מותג, סוג המוצר, דגם, טמפרטורת נוחות, ומספר האנשים. אותו טקסט קצר עונה עכשיו על ארבע שאלות שונות, ואת הכותרת באתר אפשר להשאיר בדיוק כפי שהיא, כי היא נכתבה למישהו אחר.
אתם מוכרים את אותו פריט כמו עוד עשרים חנויות, והשם הוא מה שקושר בין הפריט שלכם לפריט שלהם. מותג ודגם מדויקים אינם עניין של סגנון כאן, הם התנאי להיחשב כמועמד באותה השוואה. שם שיווקי מקורי דווקא פוגע, כי הוא מנתק אתכם מהזיהוי המשותף.
אין דגם שכולם מכירים, ולכן העבודה מתרכזת בסוג המוצר ובמאפיינים. כאן השם צריך לשאת תיאור פונקציונלי מדויק, כי הוא המקום היחיד שממנו אפשר להבין מה הפריט עושה. הפיתוי לתת שם מותגי בלבד גדול, והוא מותיר את הפריט בלי זהות מבחינת מכונה.
כשלכל פריט יש ארבעה צבעים ושלוש מידות, השם חייב לשאת את המאפיין המבדיל, אחרת נוצרות עשרות שורות עם אותו שם בדיוק. זה מקום מובהק לחוק שבונה את השם אוטומטית מהשדות, במקום לסמוך על מי שמקליד.
כתבו מבנה שם אחד לכל קטגוריה, ותנו לו לרוץ אוטומטית מהשדות במקום להשאיר את זה לעורך. זה משיג שני דברים בבת אחת: אחידות על פני אלפי פריטים, ואפשרות לשנות את כל הקטלוג בשינוי אחד. אחרי שהמבנה עובד, קחו עשרה פריטים אקראיים וקראו רק את השמות שלהם, בלי תמונות ובלי הקשר. מה שלא ברור לכם לא יהיה ברור גם לקורא אחר. ואל תשנו את הכותרת באתר בשביל זה, כי היא נכתבה למישהו אחר לגמרי.
המלכודת הראשונה היא להעתיק את הכותרת מהאתר בלי מחשבה, וזו ברירת המחדל כמעט בכל מערכת חנות. השם שנולד כך תלוי בהקשר שאינו נשלח איתו. השנייה היא להיסחף לכיוון ההפוך ולדחוס מילים נרדפות עד סוף מכסת התווים, ואז השם מפסיק לזהות פריט ומתחיל להיראות כמו רשימה. השלישית, והכי שקטה, היא לשנות מבנה שם על כל הקטלוג בלי לשמור עותק קודם. שינוי כזה עובר בשקט, לוקח זמן עד שמרגישים אותו, ובלי עותק אין לכם למה לחזור.
מי שמוכר שירות אין לו שדה כזה ואין לו מה לבנות, וההקבלה הקרובה אצלו היא כותרת עמוד השירות, שנשלטת על ידי שיקולים אחרים. חנות עם עשרה פריטים ייחודיים שכל אחד מהם נמכר בשם שלו לא תרוויח ממבנה אוטומטי, וידני יעבוד שם טוב יותר. ומי שמוכר פריטים יחידניים משתנים, למשל יד שנייה או עבודת יד, יגלה שהמבנה הקבוע לא מתאים לו כלל, ושעדיף לו להשקיע בתיאור.
לא, והם לרוב צריכים להיות שונים. הכותרת באתר נשענת על כל מה שמסביבה, והשם בקובץ עומד לבד. מה שאסור הוא שיתארו פריטים שונים.
אין מספר אחד, ומכסות התווים משתנות בין מערכות. המבחן המעשי הוא תוכן ולא אורך: האם השם נושא מותג, סוג, דגם ומאפיין מבדיל. אם כן, הוא בסדר גם אם הוא קצר.
מותג כפי שהוא רשום, לרוב באנגלית. סוג המוצר והמאפיינים בעברית, כי כך מנוסחת השאלה. מה שנשבר בעברית מול מכונות מרוכז במדריך השפות.
מילה שמתארת את הפריט באמת שייכת לשם. מילה שנדחפת רק כדי להיתפס אינה שייכת, והיא גם פוגעת בקריאות של מי שרואה את השם. ההבדל בין השניים הוא האם המילה נכונה לגבי הפריט.
בהשוואה לעותק הקודם ולנתונים שהיו לפני השינוי, ולכן העותק הוא חלק מהעבודה ולא תוספת. בלעדיו אין לכם בסיס להשוות אליו, ולכן גם לא תדעו אם לחזור אחורה.
קובץ מובנה שמתאר את קטלוג המוצרים לפלטפורמת הפרסום.
קובץ או ממשק שמתאר כל מוצר בשדות קבועים ולא בטקסט חופשי: שם, מחיר, מטבע, זמינות, מזהים, כתובת עמוד ותמונה.
שכבת תיקון שיושבת בין הקטלוג שלכם לבין הפיד שנשלח, ומשנה ערכים בלי לגעת באתר.
שלושת השדות שמזהים פריט: מותג, מספר קטלוגי של היצרן ומזהה גלובלי.
המספר הבינלאומי שמזהה מוצר תעשייתי אחד ויחיד, בדרך כלל הברקוד שעל האריזה.
עסק, אדם, מוצר או מושג כפי שהמערכת מזהה אותם כדבר יחיד עם תכונות וקשרים, ולא כצירוף מילים.
הערך נבדק מול המקורות הרשמיים של הפלטפורמות. כשמשהו אינו ידוע, כתוב כאן שהוא אינו ידוע. שינויים מתועדים בארכיון העדכונים.
בלי מצגת, בלי התחייבות ובלי שיחת מכירה. עשרים דקות שבסופן תדעו אם יש כאן משהו בשבילכם.
לא בקטע של טפסים? [email protected]