מזהה מוצר גלובלי
המספר הבינלאומי שמזהה מוצר תעשייתי אחד ויחיד, בדרך כלל הברקוד שעל האריזה.
Price competitiveness
השוואה בין המחיר שלכם למחירים של אותו מוצר אצל מוכרים אחרים, כפי שהמערכת רואה אותם. אין כאן קנס ואין חסימה, אבל כשמדובר במוצר זהה המחיר הוא הסיגנל שהכי קל להשוואה.
עודכן:
תחרותיות מחיר היא ההשוואה בין המחיר שאתם מצהירים עליו לבין המחירים שמערכת רואה על אותו מוצר בדיוק אצל מוכרים אחרים. לא מוצר דומה. אותו מוצר, לפי מזהה.
אין כאן קנס ואין חסימה. יש השוואה שקיימת ממילא, ברגע שהפריט שלכם מזוהה, וזמינה למי שרוצה לקרוא אותה.
השוואה דורשת שתי הצעות לאותו דבר. הדרך היחידה לדעת ששתי הצעות מתייחסות לאותו פריט היא מזהה משותף, ולכן כל ההיגיון הזה נשען על השדות שתיארנו במזהי מוצר.
מותג פרטי, מוצר בעבודת יד או פריט שאתם מייצרים בעצמכם פשוט לא נכנסים לחישוב. אין מול מה להשוות. זו לא הגנה וגם לא חיסרון, זו קטגוריה אחרת של תחרות, שבה ההשוואה עוברת לרמת הקטגוריה ולמאפיינים.
בעמוד תוצאות מסורתי, המחיר שלכם היה מספר בתוך רשת של מספרים. הקונה הסתכל, השווה, והחליט. הפעולה הייתה שלו.
כשמודל מנסח את התשובה, ההשוואה נעשית לפני שהיא מוצגת. הקונה מקבל משפט מסכם, ולא טבלה. פריט שהמחיר שלו גבוה בהרבה מהסביבה לא יוצג ליד המחירים האחרים ויישקל. במקרים רבים הוא פשוט לא יוזכר.
צריך לומר בבירור מה אנחנו לא יודעים. אין נוסחה מפורסמת שמחברת בין פער מחיר לבין הסיכוי להופיע בתשובה, ואף מנוע לא פרסם משקל. מה שאפשר להגיד בביטחון: מחיר הוא הנתון היחיד בקטלוג שהוא מספרי, מדיד, וניתן להשוואה מיידית בין מוכרים. זה הופך אותו לסיגנל הנוח ביותר לשימוש.
לפעמים הוא גבוה מסיבה טובה: אחריות מקומית, שירות, זמינות מיידית, החזרות נוחות. הבעיה היא שאף אחד מהדברים האלה לא נמצא בשדה המחיר.
העבודה כאן היא להפוך את ההצדקה לנתון. זמן אספקה קצר יושב בהגדרות המשלוח. מדיניות החזרה יושבת בשדה משלה. אחריות מוארכת יכולה להופיע בתיאור ובמאפיינים.
מה שנשאר מחוץ לשדות נשאר גם מחוץ להשוואה. עסק שמסביר בעל פה למה הוא יקר יותר, ולא מתרגם את ההסבר לנתונים, מתחרה בזירה שרואה רק את המספר שלו. תרגום ההצדקות לנתונים הוא חלק מהעבודה על ההשוואה שמנוע מציג.
מה שהקונה משלם מורכב מכמה רכיבים, וכל אחד מהם יושב בשדה אחר: מחיר הפריט, מע"מ, משלוח, ולפעמים תוספת לאזור מרוחק או לשירות.
מערכת שמשווה יודעת לחבר את הרכיבים האלה כשהם מוצהרים. כשהם לא מוצהרים, היא משווה רק את מה שיש לה, ואז מוכר עם מחיר גבוה ומשלוח חינם נראה יקר ממוכר עם מחיר נמוך ומשלוח יקר.
לכן ההכנה המעשית היא לוודא שכל רכיב שמשפיע על מה שהלקוח משלם קיים באיזשהו שדה. מה שנשאר בעמוד כטקסט, בגלל הרגל או בגלל חוסר מקום, פשוט לא נספר.
תרחיש מומצא: שני מוכרים ישראלים מציעים את אותו דגם מדיח כלים, אותו מזהה, הפרש מחיר קטן לטובת האחד.
המוכר היקר יותר כולל התקנה, פינוי המכשיר הישן ואחריות מורחבת. הוא יודע את זה, הלקוחות שלו יודעים את זה אחרי שיחה, ושום מערכת לא יודעת את זה, כי כל השלושה מוזכרים רק בפסקה שיווקית בעמוד.
קונה שואל מנוע AI מה המחיר הטוב ביותר לדגם הזה בישראל. התשובה נבנית מהנתונים שיש, והנתון היחיד שקיים על שני המוכרים הוא מחיר. היקר יותר נראה פשוט יקר יותר.
התיקון אינו הורדת מחיר. הוא להעביר את שלושת הרכיבים למקומות שבהם מכונה מוצאת אותם: התקנה ואחריות כמאפיינים ובתיאור, זמן אספקה בהגדרות המשלוח, ומדיניות ההחזרה בשדה שלה. אחרי זה ההפרש עדיין קיים, אבל יש לידו הסבר שאפשר לקרוא.
אתם בזירה שבה ההשוואה אוטומטית ומתמדת. זה לא אומר שצריך להיות הזולים, וזה כן אומר שצריך לדעת איפה אתם עומדים ולמה. מי שלא בודק את זה מגלה את הפער דרך ירידה בהמרות, בלי לדעת לאיזה גורם לייחס אותה.
אתם מחוץ להשוואה הישירה, וזה יתרון מסוים. במקומה נכנסת שאלה קשה יותר: למה המוצר שלכם ולא הקטגוריה כולה. התשובה צריכה להיות כתובה בשדות ובתיאור, כי אין מספר שיעשה אותה בשבילכם.
המוצר שלכם מופיע בכמה מקומות במחירים שונים, ולפעמים במחיר נמוך משלכם. ההשוואה שרואה את כולם רואה גם את זה. שליטה במדיניות המחיר בערוצים היא היום גם עניין של איך העסק שלכם נקרא על ידי מכונות.
אל תתייחסו למחיר כאל החלטה שנעשית פעם ברבעון בגיליון פנימי. בקטגוריות שבהן המוצר מזוהה, המחיר שלכם הוא נתון ציבורי ברגע שהוא מוצהר. בדקו אותו כמו שבודקים כל נתון ציבורי אחר: לאן הוא זז, מול מי, ומה השתנה מאז הבדיקה הקודמת.
המלכודת הראשונה היא להניח שמחיר נמוך יותר הוא אסטרטגיה. הוא תוצאה של מבנה עלויות, ומי שמוריד מחיר בלי לשנות את המבנה קונה נוכחות בהפסד. המלכודת השנייה, והיא שקטה יותר: לחשוב שההשוואה לא מתקיימת כי לא נרשמתם אליה. ברגע שהפריט נושא מזהה, הוא בתוכה.
עסק שירותים, יועץ או קבלן אינם בתוך המנגנון הזה, כי אין מוצר מזוהה להשוות. גם מי שמוכר אך ורק מוצרים בייצור עצמי לא ימצא כאן חישוב שנוגע אליו, ויעשה טוב יותר אם ישקיע את אותה תשומת לב בתיאור ובמאפיינים.
פריט בלי מחיר אינו פריט תקין, והוא לא ייכלל בשום תצוגה מסחרית. הסתרה מוציאה אתכם מהמשחק במקום לשפר את המיקום בו.
המחיר המוצהר צריך לכלול מע"מ כמקובל בשוק שבו אתם מוכרים, והמשלוח מוצהר בנפרד. שני מוכרים עם אותו מחיר ומדיניות משלוח שונה אינם באמת באותו מחיר, וזו בדיוק הסיבה שהשדות מופרדים.
בחשבון הקטלוג של גוגל יש דוחות שמציגים את המחיר שלכם מול מדדי שוק על פריטים מזוהים. מעבר לזה, בדיקה ידנית של עשרה פריטים מספקת תמונה טובה למדי.
אין נוסחה מפורסמת ואין הצהרה של מנוע כלשהו. מה שידוע הוא שמחיר הוא הנתון הכי נוח להשוואה, ושהשוואה כזו מתרחשת לפני שהתשובה מוצגת לקונה.
מתחרים על התאמה ולא על מספר. שאלות רבות שקונים שואלים אינן על המחיר הנמוך ביותר אלא על התאמה, זמינות מיידית או שירות אחרי המכירה. כל אחד מאלה אפשר להצהיר בשדות, ומי שלא מצהיר עליהם נשאר עם המספר בלבד.
המספר הבינלאומי שמזהה מוצר תעשייתי אחד ויחיד, בדרך כלל הברקוד שעל האריזה.
שלושת השדות שמזהים פריט: מותג, מספר קטלוגי של היצרן ומזהה גלובלי.
הצהרה נפרדת על הנחה או הטבה, מקושרת לפריטים בפיד, עם תאריך התחלה וסיום וקוד קופון אם יש.
עלות המשלוח וזמן האספקה שמוצהרים לכל אזור, ברמת החשבון או ברמת המוצר.
המערכת שאליה מעלים את קטלוג המוצרים אצל גוגל, ומשם הוא מוזרם למודעות שופינג ולקמפייני Performance Max.
כמה קרוב מי ששאל את השאלה לרגע ההחלטה.
הערך נבדק מול המקורות הרשמיים של הפלטפורמות. כשמשהו אינו ידוע, כתוב כאן שהוא אינו ידוע. שינויים מתועדים בארכיון העדכונים.
בלי מצגת, בלי התחייבות ובלי שיחת מכירה. עשרים דקות שבסופן תדעו אם יש כאן משהו בשבילכם.
לא בקטע של טפסים? [email protected]