סמכות נושאית
המצב שבו אתר מכסה תחום שלם בעומק ובעקביות, ולא עמוד בודד בכל נושא.
EEAT
ארבעת המימדים שגוגל מתארת במסמכי מעריכי האיכות שלה כדי להסביר מה נחשב תוכן טוב. אלה קריטריונים להערכה אנושית, לא ציון שהאלגוריתם מחשב ולא פרמטר שאפשר להזין.
עודכן:
ניסיון, מומחיות, סמכות ואמינות. ארבעת המושגים האלה מופיעים במסמך אחד ספציפי: ההנחיות שגוגל מפרסמת למעריכי האיכות שלה, אנשים בשר ודם שגוגל שוכרת כדי לדרג דוגמאות של תוצאות חיפוש. המסמך פומבי, ארוך, ומעודכן מדי כמה זמן. הוא נכתב כדי להסביר לאדם איך לשפוט עמוד, לא כדי להסביר לאתר איך להיבנות.
הראשון בארבעה, ניסיון, נוסף מאוחר יותר משאר השלושה, והוא המעניין שבהם: האם מי שכתב את הדבר הזה באמת עשה אותו. ביקורת על מסעדה ממישהו שאכל בה, הסבר על תקלה ממי שתיקן אותה, חוות דעת על כלי ממי שעבד איתו חצי שנה. הבחנה בין מומחה לתחום לבין מי שהיה שם.
השלושה האחרים ותיקים יותר. מומחיות היא ידע מוכח בנושא. סמכות היא המידה שבה אחרים בתחום מפנים אליכם כמקור. אמינות היא השאלה אם אפשר לסמוך על מה שכתוב, והיא לפי גוגל עצמה החשובה מבין הארבע: דף מדויק מכותב אלמוני שווה יותר מדף שגוי מכותב מפורסם.
זה לא ציון. אין מספר, אין דוח, ואין שדה בשום כלי שמראה לכם כמה יש לכם. גוגל אמרה זאת בעצמה יותר מפעם אחת: מדובר במסגרת מושגית שמתארת מה מנסים להשיג, ולא בפרמטר שהאלגוריתם מחשב. מי שמוכר לכם שיפור ציון אמינות ממציא יחידת מדידה.
זה גם לא גורם דירוג במובן הישיר. מעריכי האיכות לא מדרגים את האתר שלכם וההערכות שלהם לא נכנסות לתוצאות. הם בודקים אם שינוי שגוגל שקלה משפר את התוצאות בסך הכול. כלומר ארבע המילים מתארות את היעד שאליו גוגל מכוונת את המערכות שלה, ולא את המנגנון שמכריע מה יופיע מחר.
וזה לא תקן של מנועי AI. אף חברה שמפעילה מנוע AI לא אימצה את המסגרת הזו רשמית ולא פרסמה שהיא שוקלת אותה. מה שכן נכון הוא שהדפוסים שהיא מתארת, כותב מזוהה, מקור שאפשר לאמת, פרטים עקביים, חופפים לדפוסים שרואים אצל מקורות שמצוטטים הרבה. חפיפה אינה סיבתיות, וכדאי להחזיק את שתי האמירות יחד.
כי זו הרשימה הכי מסודרת שקיימת בפומבי לשאלה מה הופך עמוד למקור. אין מקבילה כזו מאף מנוע אחר. וכשהשאלה המעשית שלכם היא למה מערכת בוחרת לצטט מישהו אחר ולא אתכם, יש ערך אמיתי בלעבור על עמוד אחד שלכם ולשאול עליו את ארבע השאלות בכנות.
רוב העמודים באינטרנט הישראלי נופלים בשאלה הראשונה ובאחרונה. אין כותב, או שיש שם בלי תפקיד ובלי דרך לאמת. אין תאריך, או שיש תאריך שמתחדש אוטומטית בלי שהטקסט השתנה. אין מספר שאפשר להתקשר אליו, אין כתובת, ואין הבהרה מי עומד מאחורי הטקסט. אלה לא עניינים אלגוריתמיים, אלה פערים שקורא אנושי רואה בשלוש שניות. הפערים האלה הם הרשימה הראשונה שעולה בביקורת עמוד לפני כתיבה מחדש.
יש גם מקרה שבו הקטגוריה הזו מקבלת משקל מיוחד: נושאים שגוגל מכנה כאלה שיכולים להשפיע על בריאות, על כסף, על בטיחות או על החלטות חיים. בתחומים האלה הרף שההנחיות מציבות גבוה בהרבה, והן אומרות במפורש שחוסר מידע על מי עומד מאחורי התוכן הוא בעצמו סיבה לדירוג נמוך. עסק בתחום רפואי, משפטי או פיננסי שחוסך בפרטי הכותב עובד נגד עצמו.
לתרגם את ארבע המילים לפריטים שאפשר לבדוק. ניסיון נעשה גלוי כשהטקסט מכיל פרט שרק מי שעשה את הדבר יודע: מה נשבר, כמה זמן זה לקח, מה לא עבד בניסיון הראשון. מומחיות נעשית גלויה בעמוד כותב שאומר מה התפקיד ומה הרקע. סמכות מגיעה כמעט כולה מבחוץ, כלומר ממי שמזכיר אתכם, וזו עבודה שלא נעשית באתר שלכם. אמינות היא פרטי קשר, תאריכים אמיתיים, ומדיניות שאומרת מה קורה כשטועים.
מה שלא עובד זה להכריז. משפט שאומר שאנחנו מומחים מובילים אינו ראיה לכלום, והוא בדיוק סוג הניסוח שההנחיות מלמדות את המעריכים לפרק. מה שכן עובד זה להראות: פרט מדויק, מקור מקושר, שם עם תפקיד, ותאריך שאפשר להאמין לו.
תרחיש מומצא: משרד עורכי דין בחיפה שמתמחה בדיני עבודה. יש לו בלוג עם ארבעים מאמרים, כולם ללא שם כותב, כולם עם התאריך של השבוע האחרון כי התוסף מעדכן אותו אוטומטית, וכולם כתובים בגוף שלישי כללי. תוכן מדויק, אגב, ולא מומצא.
מישהו שואל מנוע AI מה הזכויות שלו כשמפטרים אותו בהיריון. התשובה נבנית מאתר של גוף ציבורי, מכתבה בעיתון ומבלוג של משרד אחר שבו כל מאמר חתום בשם עורכת דין, עם התמחות מוצהרת וקישור לעמוד שלה. המשרד מחיפה לא מופיע, למרות שהמאמר שלו באותו נושא מפורט יותר.
מה משתנה כשמתקנים: כל מאמר נחתם בשם ובתפקיד, נוצר עמוד כותב שמסביר מי האדם ומה הרקע שלו, התאריך האוטומטי מוחלף בתאריך עדכון אמיתי, ובכל מאמר נוספת פסקה שמתארת מקרה אמיתי שטופל, בלי פרטים מזהים. שום דבר מזה אינו הצהרה על מומחיות. הכול ראיה. אין כאן הבטחה שהמשרד יופיע בתשובה הבאה, אבל הפער בין שני האתרים הפסיק להיות פער שקורא מזהה בשלוש שניות.
כאן מרבית העבודה היא לחשוף מי אתם. בעל מקצוע שכותב בעצמו מחזיק את הנכס היקר ביותר בארבע הקטגוריות, את הניסיון, והוא בדרך כלל זה שמסתתר מאחורי טקסט אנונימי שכתב עבורו מישהו אחר. החלפת גוף שלישי כללי בגוף ראשון עם פרטים מהשטח היא השינוי הזול והגדול ביותר שאפשר לעשות.
אמינות בקטגוריית מסחר נמדדת בדברים משמימים: מדיניות החזרות שקופה, פרטי חברה מלאים, מחיר שתואם את מה שרואים בקופה, וביקורות אמיתיות שלא נערכו. תיאורי מוצר שהועתקו מהיצרן אינם מוסיפים דבר, כי אותו טקסט בדיוק יושב בעשרים אתרים אחרים ונפסל עוד לפני שלב הבחירה.
סמכות בעולם הזה נבנית מחוץ לאתר כמעט לגמרי: הופעות בכנסים, מאמרים בבמות מקצועיות, ציטוט על ידי אנשים אחרים בתחום. אתר שמכריז על עצמו כמוביל שוק בלי שאף גורם חיצוני אומר את זה מייצר בדיוק את הפער שההנחיות מלמדות לזהות.
קחו עמוד אחד שחשוב לכם, וענו עליו בכתב על ארבע שאלות. מי כתב את זה ואיך אפשר לאמת שהוא יודע. מה בטקסט מעיד שמישהו באמת עשה את הדבר ולא רק קרא עליו. מי מחוץ לאתר שלכם מפנה לכאן או מזכיר אתכם בהקשר הזה. ומה קורה אם משהו כאן שגוי, יש למי לפנות ויש מדיניות תיקון. אם שלוש מהתשובות ריקות, מצאתם את העבודה. תעשו את זה לעמוד אחד, לא לארבעים, ותראו כמה זמן זה באמת לוקח לפני שמישהו מוכר לכם את זה כפרויקט.
המלכודת הגדולה היא להתייחס לזה כאל רשימת משימות טכנית. ראינו הצעות מחיר עם סעיף בשם שיפור אמינות, ומאחוריו הוספת עמוד כותב שנכתב על ידי מי שלא באמת כתב את המאמרים, וסימון מובנה שמצהיר על מחבר שלא קיים. זה לא משפר דבר, וזו הצהרה שגויה בפורמט שנועד להיות מוסמך. מלכודת שנייה היא לחשוב שהארבע מתארות מנגנון שעובד מיד. מה שהן מתארות הוא מצב שנבנה לאורך זמן, וחלק ניכר ממנו קורה מחוץ לאתר שלכם ולא בשליטתכם המלאה. ומלכודת שלישית, עדינה: להשתמש בהן כתירוץ. עסק קטן שמסביר לעצמו שאין לו סיכוי מול אתרים גדולים בגלל סמכות מוותר על העמודים הצרים והספציפיים שבהם דווקא יש לו יתרון, כי שם הוא היחיד שבאמת יודע את התשובה.
אם הסורקים שלכם חסומים או שהתוכן שלכם לא נטען במקור העמוד, אין טעם להתחיל מכאן. הדיון הזה מניח שמישהו קורא אתכם. הוא גם פחות רלוונטי לעסקים שכל המכירה שלהם נסגרת בהמלצה אישית ואין להם שאיפה להופיע בתשובות פומביות. ובקטגוריות שבהן התשובה נקבעת כמעט רק על מחיר ומלאי, למשל מוצר תעשייתי סטנדרטי עם מזהה בינלאומי, השקעה בעמודי כותבים תניב פחות מהשקעה בפיד ובנתוני המוצר.
לא. אין מדד כזה בשום כלי של גוגל ובשום מנוע. כלים מסחריים שמציגים מספר כזה ממציאים אותו על בסיס פרמטרים משלהם, והוא לא קשור למה שגוגל מחשבת.
אף אחד מהם לא הצהיר על כך. מה שכן אפשר לומר הוא שמקורות שמצוטטים הרבה נוטים להיראות כמו מה שהיא מתארת. זו תצפית על דפוס, ולא תיאור של מנגנון.
גוגל הצהירה שהיא שופטת את איכות התוכן ולא את אופן ייצורו. הבעיה המעשית היא אחרת: טקסט שנוצר בלי ניסיון אמיתי נוטה להיות כללי ולחזור על מה שכבר קיים, וזה בדיוק מה שמסונן לפני שלב הבחירה.
אין לוח זמנים מפורסם, וחלק מהמרכיבים תלויים באחרים ולא בכם. מה שאפשר לעשות מיד הוא לחשוף כותבים, לתקן תאריכים ולהוסיף פרטים מהשטח. מה שלוקח זמן הוא שגורמים חיצוניים יתחילו להפנות אליכם.
המצב שבו אתר מכסה תחום שלם בעומק ובעקביות, ולא עמוד בודד בכל נושא.
דף קבוע שמתאר מי כתב את התוכן: תפקיד, ניסיון, קישורים לפרופילים חיצוניים.
הכללים הכתובים שלפיהם נכתב ונבדק תוכן באתר: מי כותב, על מה נשענים, מה מותר להבטיח.
הגוף שמחזיק את המידע במקור ולא מדווח עליו בעקיפין: היצרן על המפרט, המשרד הממשלתי על התקנה, העסק על המחיר שלו.
אימות טענה מול המקור שממנו היא הגיעה, לפני הפרסום ואחריו.
הדף שמנוע AI בחר להישען עליו בתשובה ולהפנות אליו.
הערך נבדק מול המקורות הרשמיים של הפלטפורמות. כשמשהו אינו ידוע, כתוב כאן שהוא אינו ידוע. שינויים מתועדים בארכיון העדכונים.
בלי מצגת, בלי התחייבות ובלי שיחת מכירה. עשרים דקות שבסופן תדעו אם יש כאן משהו בשבילכם.
לא בקטע של טפסים? [email protected]