ניסיון, מומחיות, סמכות ואמינות
ארבעת המימדים שגוגל מתארת במסמכי מעריכי האיכות שלה כדי להסביר מה נחשב תוכן טוב.
Author Page
דף קבוע שמתאר מי כתב את התוכן: תפקיד, ניסיון, קישורים לפרופילים חיצוניים. הוא מחבר בין שם הכותב לישות מזוהה במקום להשאיר שם ריק בתחתית מאמר.
עודכן:
עמוד מחבר הוא דף קבוע שמתאר מי כתב: שם מלא, תפקיד, ותק, תחומי עיסוק, וקישורים למקומות שבהם האדם הזה קיים מחוץ לאתר שלכם.
ההבדל בינו לבין שם בתחתית מאמר הוא ההבדל בין מחרוזת טקסט לבין ישות. מחרוזת אפשר לכתוב. ישות צריכה להתאשר ממקומות אחרים.
הרעיון הגיע מהעולם של הערכת איכות תוכן. בקריטריונים של ניסיון, מומחיות, סמכות ואמינות, מי כתב הוא שאלה מרכזית, במיוחד בנושאים שטעות בהם עולה כסף או בריאות.
מנועי AI לא מפרסמים שהם מדרגים לפי מחבר, ולא נכון לטעון שהם עושים זאת. מה שכן ידוע הוא שתוכן שמיוחס לאדם מזוהה קל יותר לאימות, וקשה יותר להתבלבל בינו לבין תוכן שיוצר בכמות. בעולם שבו נפח התוכן הכללי גדל מהר, זיהוי אנושי הוא אחד הדברים היחידים שלא משתכפלים.
יש גם צד פשוט יותר. אדם שקורא תשובה ורוצה לבדוק את המקור לוחץ על השם. אם מאחוריו אין דבר, הביקור נגמר שם.
שם מלא, ולא כינוי מקצועי. תפקיד ברור. כמה שנים ובאיזה תחום, עם פרט אחד שאפשר לאמת, למשל הכשרה, רישיון או חברות באיגוד. תמונה אמיתית של האדם.
אחר כך החלק שהכי נשכח: קישורים החוצה. פרופיל לינקדאין, פרופיל מקצועי בגוף רלוונטי, הרצאה, ראיון, מאמר שפורסם במקום אחר. אלה הקישורים שהופכים את השם לישות שקיימת גם מחוץ לאתר שלכם, והם מתחברים לסימון sameAs בסימון המובנה.
ולבסוף רשימת המאמרים של אותו אדם באתר, כדי שיהיה רצף. מחבר עם מאמר אחד אינו מחבר, הוא אורח.
בעל העסק, ברוב המקרים. זו התשובה שהכי מתנגדים לה והכי נכונה.
עסקים נוטים לחתום בשם החברה כי זה מרגיש מקצועי יותר. בפועל זה מוותר על הנכס היחיד שאי אפשר להעתיק: אדם עם ניסיון שאפשר לבדוק אותו. אם בעל העסק לא כותב בעצמו, הוא עדיין יכול להיות מי שמאשר מקצועית, ואז כותבים את זה בדיוק כך.
ההתנגדות הנפוצה היא חשש מתלות. מה קורה אם האדם עוזב, או אם העסק נמכר. זה שיקול אמיתי, והוא נפתר בתחזוקה ולא בהימנעות: משאירים את העמוד, מעדכנים בו את הסטטוס, ומצרפים מחבר נוסף. אתר בלי אף אדם מאחוריו משלם מחיר גדול יותר, ומשלם אותו כל יום.
עמוד מחבר שמקשר החוצה ואף אחד לא מקשר אליו הוא חצי עבודה. החלק השני הוא נוכחות אמיתית: פרופיל מקצועי מעודכן, השתתפות במקום שבו אנשים בתחום נמצאים, הרצאה שמתועדת, ראיון, טור אורח באתר מקצועי. זה החלק החיצוני של העבודה, והוא נכנס לבניית הזהות שמחוץ לאתר.
אין כאן קסם וזה לוקח זמן. מה שקורה בהדרגה הוא שהשם מתחיל להופיע בכמה מקומות עם אותו תיאור, ואז מערכות מתחילות לקשור ביניהם. זה בדיוק התהליך שמתואר בישות, והוא אותו תהליך בין אם מדובר באדם או בעסק.
כלל אחד חשוב: אותו שם, אותו תיאור, אותה תמונה, בכל המקומות. אדם שמופיע בשלוש גרסאות של השם שלו מקשה על הזיהוי במקום להקל עליו.
התרחיש מומצא. קליניקה לפיזיותרפיה שמפרסמת מדריכים על כאבי גב, וכל המאמרים חתומים בשם הקליניקה.
מישהו שואל מנוע AI מתי כאב גב מחייב בדיקה. המנוע מרכיב תשובה ממקורות, ורובם אתרי בריאות גדולים עם רופא חתום. המדריך של הקליניקה מכיל מידע נכון ואולי מדויק יותר, ואין בו שום דבר שמאפשר להבדיל בינו לבין טקסט גנרי.
מה שנעשה: נבנה עמוד מחבר לפיזיותרפיסטית הבכירה. שם מלא, מספר רישיון מקצועי, שנות ותק, תחום התמחות, קישור לפרופיל שלה באיגוד המקצועי וללינקדאין. כל מאמר קיים נחתם בשמה עם קישור לעמוד.
מה שזה לא עשה: זה לא הקפיץ שום דבר תוך שבוע, ואף אחד לא יכול להבטיח שזה ישנה את מי שמצוטט. מה שזה כן עשה: הקורא שנכנס מהתשובה רואה מי עומד מאחורי הטקסט, והתוכן חדל להיות אנונימי. זו המטרה שאפשר לעמוד מאחוריה.
כאן זה הכי חזק, כי הלקוח בוחר אדם ולא חברה. עמוד מחבר הוא גם עמוד מכירה, וההשקעה בו משרתת שתי מטרות במקביל. בתחומים עם רישוי, מספר הרישיון הוא פרט האימות היחיד ששווה משהו.
רוב עמודי המוצר לא צריכים מחבר, ואין טעם להמציא אחד. מה שכן: מדריכי קנייה, השוואות ותוכן מקצועי כן. קונה שמשווה בין דגמים מגיב אחרת לביקורת שחתומה בשם מישהו שמבין בקטגוריה.
בתוכן שמכוון לרוכשים מקצועיים, שם החתום הוא לרוב מי שגם ידבר איתם בהמשך. זה הופך את עמוד המחבר לחלק ממחזור המכירה ולא רק לסיגנל אמינות, ולכן כדאי שיהיה בו דרך ישירה ליצור קשר.
בחרו אדם אחד בעסק שיהיה הפנים המקצועיות, ובנו לו עמוד אחד רציני. חתמו עליו את כל התוכן המקצועי הקיים, ודאגו לשלושה קישורים חיצוניים לפחות שמאשרים שהוא קיים. אל תבנו חמישה עמודי מחבר ריקים: אחד מלא שווה יותר מכולם, וקל יותר לתחזק אותו לאורך זמן.
המלכודת הגדולה היא להמציא מחבר. שם בדוי עם תמונת מאגר הוא בדיוק ההפך ממה שהעמוד אמור להשיג, והוא נחשף בחיפוש תמונה אחד. מלכודת שנייה, שקטה יותר: לבנות עמוד מחבר בלי שום קישור חיצוני. עמוד כזה מאשר את עצמו בלבד, ואישור עצמי אינו סיגנל.
עסק שהתוכן שלו כולו עמודי שירות ומוצר, בלי מאמרים, לא צריך עמודי מחבר. גם מקרים שבהם הכותב מעדיף לא להיחשף, מסיבות אישיות או מקצועיות, הם סיבה לגיטימית לוותר. במקרים כאלה עדיף עמוד אודות אמיתי עם שם של בעל העסק מאשר מחבר מומצא.
אפשר, וזה מקובל בעמודי מוצר ובעמודי שירות. בתוכן מקצועי שמתיימר לייעץ, חתימה של אדם עושה יותר, כי אותה אפשר לבדוק.
אין. לא פורסם שום מדד כזה, וכל מי שמוכר לכם שיפור בציון מחבר מוכר משהו שלא קיים.
משאירים את העמוד ומעדכנים בו את הסטטוס, ולא מוחקים. מחיקה שוברת קישורים ומשאירה מאמרים חתומים בשם שלא קיים.
עוזר, ולא מחליף. סימון שמצהיר על אדם שאין לו שום נוכחות חיצונית לא מייצר זיהוי, הוא רק מתאר את מה שכבר כתוב.
ארבעת המימדים שגוגל מתארת במסמכי מעריכי האיכות שלה כדי להסביר מה נחשב תוכן טוב.
עסק, אדם, מוצר או מושג כפי שהמערכת מזהה אותם כדבר יחיד עם תכונות וקשרים, ולא כצירוף מילים.
שדה בסימון הנתונים המובנים שמצביע על הפרופילים הרשמיים האחרים של אותה ישות.
הכללים הכתובים שלפיהם נכתב ונבדק תוכן באתר: מי כותב, על מה נשענים, מה מותר להבטיח.
הופעה של שם העסק בטקסט של צד שלישי, גם בלי קישור.
הגוף שמחזיק את המידע במקור ולא מדווח עליו בעקיפין: היצרן על המפרט, המשרד הממשלתי על התקנה, העסק על המחיר שלו.
הערך נבדק מול המקורות הרשמיים של הפלטפורמות. כשמשהו אינו ידוע, כתוב כאן שהוא אינו ידוע. שינויים מתועדים בארכיון העדכונים.
בלי מצגת, בלי התחייבות ובלי שיחת מכירה. עשרים דקות שבסופן תדעו אם יש כאן משהו בשבילכם.
לא בקטע של טפסים? [email protected]