חיפוש ללא קליק
חיפוש שנענה במלואו בתוך עמוד התוצאות, בלי שהמשתמש נכנס לאתר כלשהו.
Publisher compensation
הסדרים שבהם מנוע AI משלם או מתגמל אתרים שהתוכן שלהם משמש בתשובות, בין ברישוי ובין בחלוקת הכנסה. מדובר בהסכמים פרטניים מול גופי תוכן גדולים ולא במסלול פתוח שכל אתר יכול להצטרף אליו.
עודכן:
תגמול למפרסמי תוכן הוא כל הסדר שבו מפעיל מנוע AI משלם לבעלי תוכן על שימוש בחומר שלהם: רישוי ארכיון לאימון, תשלום על גישה שוטפת, או חלוקת הכנסה כנגד הצגה של תוכן בתשובות.
ההסדרים האלה קיימים, והם נחתמים מול גופי תוכן גדולים: מוציאים לאור, קבוצות תקשורת, מאגרי מידע. התנאים ברובם אינם מפורסמים, והסכומים בוודאי שלא, ולכן כל מספר שמסתובב בנושא הזה כדאי לקחת בזהירות.
מה שכן ברור הוא המבנה. אלה עסקאות פרטניות במשא ומתן, ולא תוכנית פתוחה שאפשר להירשם אליה.
מנוע שמרכיב תשובה נשען על תוכן שמישהו אחר הפיק. כשהתשובה מספיקה לקורא, הוא לא מגיע לאתר, וזה בדיוק חיפוש ללא קליק בגרסה חריפה יותר. מבחינת מוציא לאור שחי מתנועה ומפרסום, זו פגיעה ישירה בהכנסה.
מכאן נולדו שני מסלולים במקביל. אחד הוא משפטי: תביעות וטענות להפרת זכויות יוצרים. השני הוא מסחרי: הסכמי רישוי שקונים שקט ומבטיחים גישה מסודרת. שני המסלולים מתקיימים באותו זמן ולעיתים מול אותן חברות.
יש גם אינטרס של המנוע עצמו שלא מדברים עליו מספיק: גישה מוסדרת לתוכן איכותי ועדכני שווה לו יותר מאשר גירוד של מה שפתוח, במיוחד בתחומים שהדיוק בהם קריטי.
שאתם לא בתמונה. אין מסלול שבו אתר של עסק, גם אתר תוכן עברי רציני, נכנס להסדר תגמול עם מנוע AI. זו לא שאלה של גודל קטן מדי בלבד, זו שאלה של מבנה: אין תוכנית שנפתחה לכל דורש.
מה שכן רלוונטי הוא ההשלכה. ככל שמנועים חותמים על גישה מוסדרת למקורות גדולים, כך אותם מקורות מקבלים מקום טוב יותר בתשובות, והמרחב של מקורות קטנים נמדד מול זה. זה לא הופך את הנראות האורגנית לבלתי אפשרית, וזה כן מסביר למה בשאלות כלליות מצוטטים אתרים גדולים, ובשאלות צרות ומקומיות התמונה נפתחת. בפתח הזה יושבת הנראות האורגנית לעסק קטן.
המסקנה המעשית פשוטה: התחרות שלכם אינה על השאלה הרחבה. היא על השאלה הספציפית שרק מי שעושה את העבודה הזו באמת יודע לענות עליה.
לא ידוע אם ייווצר בעתיד מנגנון תגמול רחב שפתוח לאתרים קטנים, ואין היום הכרזה כזו. גם לא ידוע איך הסדרים כאלה משפיעים בפועל על בחירת מקורות בתשובה, כי אף מנוע לא פרסם את המנגנון.
מי שאומר לכם שהוא יודע איך זה עובד, מנחש. זה בסדר לנחש, ולא בסדר להציג את זה כידע.
בהיעדר תגמול, השאלה המעשית היחידה שנשארת לבעל אתר היא מה לעשות עם הסורקים. וזו החלטה עם שני צדדים, לא עם צד אחד.
מצד אחד, כל עמוד שנסרק יכול להפוך לחומר גלם לתשובה שלא מחזירה אף מבקר. מצד שני, אותה סריקה היא תנאי לכך שתצוטטו בכלל, ועמוד שחסום לא מופיע בתשובות ולא מקבל הפניות. הבחירה תלויה במקור ההכנסה שלכם, ולא בעיקרון.
כדאי לדעת שהחסימה עצמה מפורקת יותר משנדמה. לכל מפעיל יש כמה סורקים עם תפקידים שונים, חיפוש מול אימון מול שליפה לבקשת משתמש, וחסימה של אחד אינה חסימה של השני. הפירוט נמצא במזהה סורק, ובלי להכיר את השמות המדויקים כל החלטה כאן היא ניחוש.
התרחיש מומצא. אתר תוכן עברי בתחום הרכב, עם כמה מאות מאמרים ומדריכי קנייה, שרואה ירידה בכניסות מחיפוש.
הבעלים שואל שאלה הגיונית: אם ChatGPT משתמש במאמרים שלי כדי לענות לאנשים, אני יכול לקבל על זה משהו. התשובה, נכון להיום, היא לא. אין מסלול, אין טופס, ואין גוף שמרכז את זה עבור אתרים קטנים בישראל.
מה שיש לו זה שתי החלטות. הראשונה היא טכנית: לאפשר או לחסום סורקים מסוימים, וזו החלטה עם מחיר בשני הכיוונים, כי חסימה מורידה גם את הסיכוי להיות מצוטט.
השנייה היא תוכנית: להפסיק להתחרות בשאלות שאתרים בינלאומיים גדולים עונים עליהן, ולעבור לשאלות שרק מי שנמצא כאן יכול לענות עליהן. מחירי שירות בישראל, מה עובר טסט, מה זמין בשוק המקומי. זו לא נחמה, זו הזירה שבה יש לו יתרון אמיתי.
אתם הצד שנפגע ישירות מתשובות שמייתרות את הקליק, ואתם גם הצד היחיד שהשאלה הזו נוגעת לו מעשית. ההחלטה על חסימת סורקים היא החלטה עסקית ולא טכנית, והיא צריכה להתקבל עם מספרים על השולחן.
כאן זה כמעט לא נוגע לכם. אתם לא מוכרים תוכן, אתם מוכרים שירות, והתוכן הוא אמצעי. אזכור בתשובה שווה לכם יותר מקליק שלא קרה, וההיגיון הזה הפוך מזה של מוציא לאור.
התוכן שלכם הוא קטלוג, והשאלה אינה תגמול אלא נוכחות: האם המוצרים שלכם מופיעים בתשובות קנייה. שם המשחק הוא נתוני מוצר נקיים ופיד תקין, ולא זכויות על טקסט.
אם אתם מפיקים תוכן ברצינות, החליטו במודע מה מדיניות הסורקים שלכם ותעדו למה. בדקו בלוגים אילו סורקים מגיעים בפועל, והשוו את התנועה שמגיעה מהפניות של מנועים לעומת מה שהם לוקחים. אם אתם עסק שמוכר שירות, דלגו על כל הדיון הזה ותשקיעו את אותו זמן בשאלות הצרות שרק אתם יודעים לענות עליהן.
המלכודת היא לחסום סורקי AI מתוך כעס. חסימה לא מייצרת תשלום ולא מחזירה תנועה, והיא כן מורידה את הסיכוי להופיע בתשובות ובהפניות שמגיעות מהן. מלכודת שנייה: להניח שתוכן שנחסם נעלם. מה שכבר נשמר או שמופיע במקומות אחרים ממשיך להתקיים, וגם מי שציטט אתכם בעבר לא מתאפס.
לרוב המכריע של העסקים הישראליים זה נושא תיאורטי. אתם לא צד להסכמים כאלה, אין לכם מה לעשות בנידון, והזמן שתשקיעו בו לא יחזור. הוא הופך לרלוונטי רק אם התוכן עצמו הוא המוצר שלכם, כלומר אם אתם חיים מתנועה ומפרסום ולא ממכירת שירות.
לא ידוע על תוכנית פתוחה כזו. ההסדרים הקיימים נחתמים פרטנית מול גופי תוכן גדולים, והתנאים אינם מפורסמים.
לאתר בודד, כמעט בוודאות לא. כוח מיקוח בהסדרים כאלה מגיע מהיקף ומייחודיות, ולא מהיעדרות של מקור אחד.
לא במסגרת מסחרית קיימת. ציטוט מזכה בקישור ובהפניה אפשרית, וזו כל התמורה שקיימת היום לאתר שאינו צד להסכם.
יכול להיות, ואין הודעה על כך. הכיוון שנראה היום הוא הסכמים פרטניים ולא מנגנון רחב, וכל תחזית מעבר לזה היא ניחוש.
חיפוש שנענה במלואו בתוך עמוד התוצאות, בלי שהמשתמש נכנס לאתר כלשהו.
תוכנה שמושכת עמודים מהאתר בשביל מנוע חיפוש או מנוע AI.
קובץ טקסט בשורש הדומיין שמצהיר לאילו סורקים מותר למשוך אילו נתיבים.
הפניה שהמודל מציג לצד התשובה, אל האתר שממנו נשאב המידע.
פרסום תקופתי של חברה על היקף הבקשות, ההסרות, אכיפת המדיניות או השימוש במידע אצלה.
כניסות לאתר שהגיעו מאתר או מממשק אחר, ולא מחיפוש רגיל או מכתובת ישירה.
הערך נבדק מול המקורות הרשמיים של הפלטפורמות. כשמשהו אינו ידוע, כתוב כאן שהוא אינו ידוע. שינויים מתועדים בארכיון העדכונים.
בלי מצגת, בלי התחייבות ובלי שיחת מכירה. עשרים דקות שבסופן תדעו אם יש כאן משהו בשבילכם.
לא בקטע של טפסים? [email protected]