ייחוס
השיוך של תוצאה עסקית לערוץ שהביא אותה.
Assisted conversion
מגע שהשתתף בדרך להמרה אבל לא היה האחרון לפניה. אזכור בתשובת AI מתנהג לרוב בדיוק ככה: הוא מייצר את ההיכרות, וההמרה נרשמת אחר כך על חיפוש שם המותג. מי שמסתכל רק על המגע האחרון מוחק את החלק הזה מהתמונה. ראו אזכורים.
עודכן:
המרה מסייעת היא נקודת מגע שהופיעה בדרך של אדם אל ההמרה, ולא הייתה האחרונה לפניה. הוא ראה, קרא, חזר, ואז פנה דרך משהו אחר. הדוח הרגיל, שמייחס הכל למגע האחרון, מוחק אותה לגמרי.
זה נשמע כמו פרט חשבונאי, והוא לא. ההבדל בין שתי הקריאות קובע אילו פעילויות שורדות תקציב ואילו נסגרות. פעילות שמייצרת היכרות ולא סוגרת עסקאות תיראה תמיד כמו הפסד, כל עוד סופרים רק מי היה אחרון.
המסלול השכיח נראה כך. אדם שואל את המנוע שאלה בקטגוריה, ומקבל תשובה שמזכירה כמה ספקים. הוא לא מקליק. שם העסק נשאר לו בראש. כעבור יום או שבוע הוא מקליד את השם בגוגל, נכנס, ופונה. המסלול הזה הוא כל העבודה על אזכור בשיחה: המגע הראשון קורה בלי ביקור.
בדוח שלכם זה נרשם כחיפוש מותג, במאה אחוז. המגע שיצר את ההיכרות אינו מופיע בשום שורה, מפני שהוא מעולם לא הפך לביקור. זו הסיבה שעלייה בחיפושי מותג היא לעיתים העדות היחידה שקיימת לנוכחות במנועים, ועל זה מרחיב מדריך האזכורים.
והמקרה השני, המתון יותר: הוא כן הקליק, נחת אצלכם, קרא, ויצא. הכניסה הזו תופיע כערוץ הפניה או כתנועה ישירה, וההמרה שתגיע כעבור שבוע תיזקף למקום אחר. עכשיו לפחות יש עקבות. גם הן ייעלמו אם אתם מסתכלים רק על המגע האחרון.
בכלי ניתוח סטנדרטי יש דוחות שמראים מסלולי מגע, ובהם ערוץ יכול להופיע גם כשלא היה אחרון. זה מידע אמיתי וזמין בחינם, ומעט מאוד עסקים פותחים אותו אפילו פעם בשנה.
הוא מוגבל בשלוש דרכים שחשוב להכיר. הוא רואה רק מגעים שהפכו לביקור באתר. הוא מאבד את הקישור בין מכשירים, ולכן אדם שקרא בנייד ופנה במחשב נראה כשני אנשים. ותוחלת החיים של הזיהוי בדפדפן התקצרה מאוד, ולכן מסלול שנמשך שבועות נחתך באמצע.
התוצאה היא שהמספר שתראו הוא רצפה ידועה מראש. הוא מספיק כדי להוכיח שערוץ משתתף, ואינו מספיק כדי לכמת את תרומתו.
כשהמגע הוא אזכור בתשובה שלא הוביל לקליק, אין ולא יהיה נתון. השאלה הנכונה אז אינה איך מודדים אותו, אלא איזו ראיה עקיפה קיימת. שלוש כאלה עובדות בפועל: מגמת חיפושי המותג שלכם, שדה פתוח בטופס שבו אדם כותב איך הגיע, ושאלה שנשאלת בשיחה ונרשמת באותו מקום בכל פעם.
אף אחת מהן אינה מדידה. כולן יחד מייצרות תמונה שאפשר לעמוד מאחוריה, בתנאי שמציגים אותן כמה שהן. ההצגה הכנה של מגבלה היא מה שמבדיל דוח שמחזיק מים מדוח שנופל בשאלה הראשונה.
אפשר להחליף את מודל הייחוס כך שהקרדיט יתחלק בין כמה מגעים. זה משפר את הקריאה ולא ממציא מידע. מה שלא נרשם כביקור לא ייכנס לשום מודל, כמה שיהיה מתוחכם. מודל מחלק מחדש את מה שכבר קיים בבסיס הנתונים.
ולכן הכלל הפשוט: מודל ייחוס משנה את הסיפור, לא את העובדות. לפני שמתווכחים על המודל, בודקים מה בכלל נכנס לתוכו. ההסבר המלא נמצא במונח הייחוס.
תרחיש מומצא: סטודיו שמייצר הדרכות בטיחות לארגונים. הוא מפרסם בחיפוש, מחזיק בלוג מקצועי, ומתחיל להופיע בתשובות על שאלות כמו "מה חייבת חברה לספק לעובדים חדשים".
בדוח המגע האחרון כמעט כל הפניות מגיעות משני מקורות: חיפוש שם הסטודיו, ומודעות על שאילתות ממוקדות. הבלוג נראה כמו הוצאה בלי החזר, והיה קרוב לסגירה.
פתיחת דוח מסלולי המגע שינתה את הקריאה. כשליש מהפניות שהסתיימו בחיפוש מותג כללו קודם ביקור באחד משני מאמרים, לפעמים שבועיים מראש. המאמרים לא סגרו אף עסקה, והם היו המקום שבו האנשים האלה שמעו על הסטודיו לראשונה.
מה שנעשה עם זה: הבלוג נשאר, אבל רק שני המאמרים שהופיעו במסלולים קיבלו עדכון והרחבה. שאר המאמרים נשארו כמו שהם. במקביל נוסף לטופס שדה פתוח אחד שבו אפשר לכתוב איך שמעתם עלינו, וכעבור חודשיים הופיעו בו כמה תשובות שהזכירו במפורש שיחה עם מנוע AI. המספר קטן, והוא נרשם בגיליון ולא בשקף.
רוב המסע קורה מחוץ למדידה: המלצה מחבר, קבוצה מקצועית, שיחה עם מנוע. השדה הפתוח בטופס והשאלה בתחילת השיחה הם כלי המחקר האמיתיים שלכם, והם עולים אפס. תשובות חופשיות נשמעות לא מדעיות, והן תופסות בדיוק את מה שהמערכות מפספסות.
המסע קצר יותר, ולכן המגעים המסייעים מרוכזים בימים ספורים. כאן דווקא כדאי לבדוק את הכיוון ההפוך: קטגוריות שבהן אנשים משווים מחירים באופן טבעי יראו יותר מגעים לפני הרכישה, וקטגוריות של קנייה אימפולסיבית כמעט לא.
ההחלטה מערבת כמה אנשים בארגון, ואת החלק המכריע של המחקר עושה מישהו שלא יפנה אליכם לעולם. הוא יכתוב מייל פנימי עם שלושה שמות, ואחד מהם יהיה שלכם. מדידה ברמת האדם נכשלת כאן מהותית. ראו מחזור מכירה.
פתחו פעם ברבעון את דוח מסלולי המגע ובדקו שאלה אחת: אילו ערוצים מופיעים במסלולים ולא מופיעים בדוח המגע האחרון. הרשימה הזו היא בדיוק הרשימה של מה שעומד בסכנת סגירה בלי סיבה. במקביל, הוסיפו לטופס שדה פתוח אחד, בלי תפריט נפתח, ותקראו את התשובות פעם בחודש.
המלכודת היא להפוך את הכיוון ולהצדיק בעזרתו כל פעילות שלא הוכיחה את עצמה. ברגע שכל ערוץ חלש מוסבר בכך שהוא מסייע ולא נמדד, אי אפשר לסגור שום דבר לעולם. הרף צריך להיות ראיה, גם אם חלקית: הופעה בפועל בתוך מסלולי המגע, עלייה מתועדת בחיפושי מותג, או אנשים שכותבים בעצמם מאיפה הגיעו. טענה על סיוע שאין לה אף אחת מהשלוש היא הנחה, וכדאי לקרוא לה בשמה.
עסק עם מסע קנייה קצר ומיידי, שבו אדם מחפש, נכנס וקונה באותו ביקור, לא יגלה כאן הרבה. גם עסק שמריץ ערוץ יחיד בלבד ולא מתלבט בין השקעות לא צריך את הפירוק הזה, כי אין לו החלטה לקבל על בסיסו. המדד הזה קיים כדי להכריע בין פעילויות, ובלי התלבטות כזו הוא סקרנות.
בוודאות לא תדעו. מה שכן קיים הוא שלוש ראיות עקיפות: מגמת חיפושי המותג, השדה הפתוח בטופס, ומה שאנשים אומרים בשיחה.
זה משנה את חלוקת הקרדיט ולא מוסיף נתונים. אם הערוץ לא נרשם כביקור, שום מודל לא ימצא אותו.
זה יכול לנבוע מהיכרות שנוצרה במקום אחר, גם בתשובות מנועים. זו ראיה עקיפה ולא הוכחה, וכדאי להציג אותה ככזו.
כן. תפריט נפתח כופה על אנשים לבחור קטגוריה שהמצאתם, וטקסט חופשי תופס ניסוחים שלא חשבתם עליהם.
פחות ממה שנדמה. תוחלת הזיהוי בדפדפן התקצרה, ומסלול שנמשך חודשיים לרוב נחתך. ככל שמחזור המכירה שלכם ארוך, כך הדוח הזה חלקי יותר.
השיוך של תוצאה עסקית לערוץ שהביא אותה.
התשתית שמקשרת בין קליק על מודעה לפעולה באתר, כדי שהמערכת תדע על מה לבצע אופטימיזציה.
החזרת תוצאה שקרתה מחוץ לאתר, למשל עסקה שנסגרה בטלפון, בחזרה למערכת הפרסום לפי מזהה הקליק.
כניסות לאתר שהגיעו מאתר או מממשק אחר, ולא מחיפוש רגיל או מכתובת ישירה.
הופעה של שם העסק בטקסט של צד שלישי, גם בלי קישור.
חיפוש שנענה במלואו בתוך עמוד התוצאות, בלי שהמשתמש נכנס לאתר כלשהו.
הערך נבדק מול המקורות הרשמיים של הפלטפורמות. כשמשהו אינו ידוע, כתוב כאן שהוא אינו ידוע. שינויים מתועדים בארכיון העדכונים.
בלי מצגת, בלי התחייבות ובלי שיחת מכירה. עשרים דקות שבסופן תדעו אם יש כאן משהו בשבילכם.
לא בקטע של טפסים? [email protected]