שלב השיקול

השלב שבו כבר יודעים מה צריך ועדיין לא יודעים ממי

שלב השיקול הוא הפרק שבין ההבנה לבין הבחירה. הלקוח כבר יודע שיש לו בעיה, הוא כבר יודע איזה סוג פתרון קיים, והוא עדיין לא יודע ממי לקנות. בשלב הזה הוא לא מחפש הסבר ולא מחפש מבצע. הוא מחפש דרך לצמצם רשימה.

ההתנהגות בשלב הזה שונה מהשלבים שסביבו. אדם בשלב הבירור קורא כדי להבין, ואדם בשלב הסגירה מחפש טופס או מספר טלפון. בשלב האמצעי הוא עושה משהו שלישי: הוא משווה. הוא שואל במה נבדלים, למי מתאים מה, מה עולה, מי בכלל עושה את זה כאן, וממי כדאי להיזהר. אלה שאלות שאי אפשר לענות עליהן במילה אחת, ולכן הן נכתבות כשאלות מלאות.

והנה הנקודה שהופכת את המונח הזה לחשוב יותר מכל מונח אחר בקבוצה: שאלה מלאה היא בדיוק הקלט שמנוע AI בנוי לו. כלומר השלב שבו הלקוח משווה הוא גם השלב שבו הוא הכי נוטה לשאול מנוע, וגם השלב שבו המנוע הכי נוטה לצאת ולחפש ולמנות שמות. שלושת הדברים האלה נפגשים באותה נקודה, וזו הנקודה שבה כל הערוץ הזה חי.

המנוע מייצר את רשימת ההשוואה במקום הלקוח

בחיפוש רגיל הלקוח בונה את הרשימה בעצמו. הוא פותח כמה לשוניות, קורא, מסנן, ומגיע לשניים או שלושה. העבודה הזו לוקחת זמן, והיא נעשית על ידו.

בתשובה של מנוע העבודה הזו כבר נעשתה. התשובה מגיעה עם רשימה קצרה, לרוב שלושה או ארבעה שמות, ולצידה הסבר למה כל אחד מתאים. מי שברשימה נכנס לשיקול. מי שלא, לא הפסיד מקום נמוך יותר, הוא פשוט לא היה בשיחה. בחיפוש יש מקום עשירי ואפשר להגיע אליו בגלילה. בתשובה אין מקום עשירי.

זה גם מסביר למה נראות קטנה בהיקף שווה תשומת לב. אזכור אחד בשאלה משווה אינו חשיפה פרסומית, הוא כניסה לרשימת המועמדים של מישהו שעומד לבחור. להיות המקור שמוזכר בהשוואה שווה יותר מקליק שמגיע מאוחר יותר בתהליך, כי הקליק המאוחר מגיע רק למי שכבר נכנס לרשימה. הכניסה לרשימה הזו היא מה שעומד במרכז העבודה על נוכחות בתשובות.

למה זה לא נראה במספרים

השלב הזה כמעט ולא מייצר מדידה. חלק גדול מהשאלות המשוות נענות במלואן בתוך התשובה, והקורא לא נכנס לאף אתר. הוא קיבל את הרשימה, הוא זכר שם אחד או שניים, והוא המשיך. אם הוא פונה אליכם אחר כך, הוא יגיע דרך חיפוש בשם שלכם או דרך כתובת ישירה, וכל מערכת מדידה תזקוף את זה למקום אחר.

לכן הטעות הכי יקרה בערוץ הזה היא לשפוט אותו לפי תנועה. הנפח קטן מלכתחילה, והחלק שכן מגיע מיוחס למקורות אחרים. מה שכן אפשר לעקוב אחריו הוא הצד שלפני הקליק: באילו שאלות משוות אתם מוזכרים, ואיך האזכור מנוסח. זה נמדד בדגימה חוזרת ולא בכלי אנליטיקס, והשיטה מתוארת במדריך המדידה.

יש גם סימן עקיף אחד ששווה זהב, והוא לא טכנולוגי: מה אומרים בשיחה הראשונה. כשמתחילים להגיע פונים שמזכירים שקראו עליכם, או ששואלים שאלה שנוסחה בדיוק כמו בתשובה שראיתם בבדיקה, אתם רואים את השלב הזה עובד. זו אינדיקציה ולא מספר.

מי מחליט מה נכנס לרשימה

הטעות הטבעית היא להניח שהמנוע קורא את אתרי הספקים ומדרג ביניהם. בשאלות משוות הוא לרוב עושה משהו אחר: הוא נשען על מקורות שכבר עשו את ההשוואה, כלומר אתרי תוכן בענף, מדריכים, פורומים, אתרי ביקורות ולעיתים כתבות. מי שמופיע שם מופיע בתשובה, ומי שלא, לא.

המסקנה הזו לא נעימה, כי היא אומרת שהחלק הקשה בעבודה אינו באתר שלכם. עמוד מצוין הוא תנאי הכרחי, והוא לא מספיק בשאלות מהסוג "את מי מומלץ". שם נדרשת נוכחות במקומות שאתם לא שולטים בהם, וזו עבודה איטית שדומה יותר ליחסי ציבור מאשר לכתיבת תוכן. ההבחנה בין שני סוגי העבודה מפורטת בתוכן מול אזכורים.

מה שכן בשליטתכם באתר הוא לספק את החומר שמאפשר להשוות. מי שכותב במפורש למי השירות מתאים ולמי לא, באילו מקרים הוא לא הבחירה הנכונה, ומה טווח המחירים, נותן למי שמשווה משהו להיאחז בו. עמוד שמצהיר שהוא הטוב ביותר לכולם אינו מספק שום נתון להשוואה, ולכן אין ממנו מה לצטט.

זוויות שונות

שאלות נפוצות

מונחים קשורים

להרחבה

• עמודי השוואה
• מדריך האזכורים
• תוכן מול אזכורים